ביטול פס"ד בעניין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והשבתו לדיון חוזר

השופט א. ואגו:

ערעור זה הוגדר, לעת הגשתו, כערעור על חומרת העונש בלבד, אולם, במהלך הדיון בפנינו הבהיר ב"כ המערער כי באם המשיבה תעמוד על גרסתה ופרשנותה באשר לטיבו של הסדר הטיעון שהיה ביסוד הרשעת המערער והכרעת הדין בבית משפט השלום, כי אז יעתור לביטול הכרעת הדין עצמה, לביטול הסדר הטיעון שהביא לה, ויבקש החזרת התיק לדיון מלכתחילה בבית משפט השלום.

בנסיבות המיוחדות של פרשה זו דעתי היא כי אין למנוע מהמערער לבקש כיום סעד כזה מערכאתנו, הגם שפורמאלית אומנם הגביל עצמו, לכאורה, בערעורו לטיעונים במישור חומרת העונש בלבד.

להלן אביא בתמצית, ואך ככל הנדרש והנחוץ להכרעה בליבת הערעור שלפנינו, את העובדות והנסיבות שעל רקען הוגש הערעור.

המערער הועמד לדין בבית משפט השלום בגין אישומים של מעשי פזיזות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, כאשר העבירות המיוחסות לו נעברו ביום 10.5.03 בבאר שבע, עת נמלט בפראות במכוניתו מאנשי משטרה שניסו לעוצרו, ואף חצה צמתים באור אדום, עד שהגיע למחסום משטרתי, עצר את רכבו וניסה להימלט רגלית, עד אשר השוטרים הדביקוהו, וכך נעצר.

במסגרת הסדר טיעון שהושג, בפני כב' השופט שפסר,  שבפניו החל ההליך להתנהל, צירף המערער תיק נוסף של בית משפט השלום בתל אביב, שעניינו היה ניסיון להתפרצות לבניין, תקיפה, ניסיון פציעה והחזקת כלי פריצה, הוא הודה בשני התיקים הללו, והורשע, בהכרעת דין שניתנה ביום 5.5.04, ולעניין העונש הסדר הטיעון, כפי שהודע  לבית המשפט בהסכמת ב"כ שני הצדדים, היה כדלקמן:

" במסגרת ההסדר הסכמנו כי הנאשם ישלח לתסקיר לשירות מבחן. אם התסקיר יהיה חיובי התביעה תעתור בהסכמה למאסר בפועל בן 6 חודשים שניתן לרצותו בעבודות שירות, אם יהיה שלילי, הצדדים יטענו באופן חופשי".

אקדים את המאוחר ואדגיש כבר כעת, כי לבית המשפט לא הודע כי אותה עת תלוי ועומד היה כנגד המערער מאסר מותנה ממושך, בר הפעלה (לימים הגדירו בית משפט השלום כחב הפעלה, משום שלאחר הטלתו נעברה יותר מעבירה אחת שיכולה להפעילו) וזאת בשל גזר דין בת.פ 8105/01 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שניתן ביום 23.6.03, ושם נגזרו עליו 12 חודשים של מאסר מותנה למשך 3 שנים, בגין כל עבירת פשע. פרטים אלה מופיעים בבירור בתדפיס המרשם הפלילי של המערער.

עוד יוקדם ויוער כי לנוכח הוראות החוק, הסדר הטיעון כפשוטו לא היה בר ביצוע ומימוש, שהרי סעיף 55 (א) של חוק העונשין תשל"ז- 1977, קובע, מנדטורית, כי : "מי שנדון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי".

הוראת החוק המאפשרת הארכת מאסר מותנה לתקופה נוספת, אף אם הורשע אותו אדם בעבירה המפעילה את התנאי, והיא סעיף 56 (א) לחוק הנ"ל, מסייגת, כי הארכת תקופת תנאי תעשה, לצד תנאים נוספים, אך ורק אם " בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר, רשאי ....".

יוצא שלפי הסדר הטיעון, ואף לו התקבל תסקיר חיובי, נבצר היה מביהמ"ש לאמץ את ההסדר ולגזור את הדין כפי שהוסכם בין הצדדים, שהרי העונש המוסכם של מאסר בפועל למשך 6 חודשים בעבודות שירות, נחשב כמאסר לכל דבר ועניין, על פי סעיף 51 ב לחוק העונשין, ומצינו לעיל שאין אפשרות להאריך תקופת מאסר מותנה אם נגזר עונש של מאסר בגין העבירה הנוספת.

לפי שמשך המאסר בר ההפעלה בענייננו היה שנה תמימה, לא היתה כל אפשרות חוקית ומעשית להפעילו, ולו בחופף לעבודות השירות, אף אם ניתן היה הדבר אלמלא כן, וברור שהסדר טיעון המבוסס על חצי שנת מאסר בעבודות שירות עמד בסתירה מובהקת להוראת המחוקק המחייבת להפעיל את המאסר המותנה של 12 חודש, זולת אם הוחלט להאריכו, הארכה שכפי שראינו אף היא אינה אפשרית בנסיבות הקיימות.

כיום, ובעצם החל משלב הטיעונים לעונש בפני בית משפט קמא, חלוקים הצדדים על הסיבה לכך שהסדר הטיעון נוסח בצורה זו, שמצאנו שאינה בת ביצוע, ואינה תואמת את הוראות החוק, לו חפץ בית המשפט לקיימה כלשונה.

המדינה, המשיבה שלפנינו, גורסת כי התובע שהופיע בפני כב' השופט שפסר, באותה עת, לא היה מודע לקיום אותו מאסר מותנה בר הפעלה, ולכן נתן את הסכמתו, תוך שהמדינה כלל לא התכוונה למחול למערער ולוותר על הפעלת מאסר מותנה כלשהו, אף אם היה בסמכותה לעשות כן, ואילו ב"כ המערער טוען שהכל היו מודעים לקיום המאסר המותנה, אלא שהסדר הטיעון גובש תוך עשיית שימוש בנוהג, שלטענתו קיים ורווח, והוא, שכאשר מוסכם בין התביעה וההגנה "לעקוף" את החובה להפעיל מאסר מותנה, אין מביאים לידיעת בית המשפט, במסגרת הטיעונים, נקודה זו של קיום המאסר המותנה, וכמובן שאין המדינה מבקשת להפעילו, וממילא בגזר הדין ובפירוט הנימוקים לעונש, אין בית המשפט יכול להתייחס כלשהו לנקודה זו ולהביאה במניין שיקוליו.

לאחר קבלת התסקיר, ביקשה המאשימה, המשיבה שלפנינו, לחזור בה מהסדר הטיעון תוך שנאמר כי ההתקשרות בהסדר נעשתה עקב טעות, משהתובע לא ידע על קיום המאסר המותנה הקודם, ובאשר המדינה אינה מוכנה לוותר על הדרישה להפעילו.

בית המשפט קבע כי הבקשה לחזור מהסדר הטיעון מוקדמת מידי, משום שיש להחליט קודם האם התסקיר יוגדר כשלילי או כחיובי, ואם יוחלט שהוא שלילי, אזי, ממילא הטיעון לעונש יהיה פתוח, ושוב אין המדינה כבולה  להסכמה בדבר מאסר בעבודות שירות למשך 6 חודשים.

התיק הועבר לטיפול כב' השופטת רז לוי, במסגרת ניתוב מחדש של ביהמ"ש, וסוגיית מהות התסקיר והגדרתו לובנה בפניה, והיא קבעה כי הוא שלילי, במשמעות הנודעת לו בהסדר הטיעון, ולפיכך, החלופה הרלוונטית, שוב אינה זו שבגדרה הוסכם לעתור לעונש מאסר בעבודות שירות, אלא החלופה האחרת של ההסדר והיא, כזכור, ש "הצדדים יטענו באופן חופשי" לעניין העונש.

לאחר קביעה זו של כב' השופטת רז לוי (החלטה מיום 19.4.07), וכאשר בסיפא להחלטתה הורתה השופטת המלומדת לצדדים לטעון לעונש, ביקש ב"כ המערער לאפשר למערער לחזור בו מהסדר הטיעון ולבטלו, מאותו נימוק, שהוא גם לב ליבו של הערעור היום, קרי, שנתחוור לו, לשיטתו, שבניגוד לאותו סיכום קודם, המדינה עומדת לבקש את הפעלת המאסר המותנה.

ב"כ המדינה התנגד למבוקש, וסבר כי מדובר ב"מקצה שיפורים" מטעם המערער, אשר לטעמו קשר כבר אז את גורלו של התיק באופיו של התסקיר שיוגש, ולקח על עצמו סיכון מחושב שאם התסקיר יהיה שלילי, כי אז תוכל המדינה לעתור לכל עונש שתראה לראוי, אך אין בטיעונו של התובע, באותה ישיבה, התייחסות לשאלה כיצד התכוונה המדינה לנהוג לו היה התסקיר חיובי, ולו נדרשה לעמוד בהסדר הטיעון כפי שגובש, ומה היה קורה לו הוברר במקרה כזה, שהמאסר המותנה  התלוי ועומד מונע יישום ההסדר כלשונו, וזאת נזכור, שעמדת המדינה היתה שהתובע, בעת עריכת ההסדר, פשוט לא היה מודע לקיום אותו מאסר מותנה.